אורפאו/מונטורדי
הפקה משותפת ל"אופרה קאמרה", אנסמבל "בארוקדה" ואנסמבל "נביאי הקווינטה" (שווייץ-ישראל)
מנצח: עילם רותם
במאי: דני ארליך
מעצבת במה ותלבושות: מאיה מידר מורן
מעצב תאורה: זיו וולושין
ניהול והפקה - מרב ברק
ע. במאי - אביב זלישנסקי
ע. מעצבת - נועה שיף
משתתפים:
דן דונקלבלום - אורפאו
עינת ארונשטיין - המוזיקה/אאורדיצ'ה
טל גנור - נימפה/פרוזרפינה
דורון שלייפר - המבשרת/התקווה
רומן מליש - רועה
ליאור לביד - רועה/הד
ג'אקומו סקיאבו - רועה/אפולו
יואב וייס - פלוטונה
עילם רותם - קארונטה
דינה בליי - שחקנית
אמיתי בן יהודה - שחקן
אנסמבל "בארוקדה":
כינור ראשון- שלומית סיוון
כינור - רחל רינגלשטיין
חצוצרה - אמיר רבינוביץ'
חליליות/קורנט - עלמה מאיר-ניר, מרלן לייכר
טרומבון (סאקבט) - לירון רינות, נועם גרינפלד
דולציאן - בני אגסי
ויולה דה גמבה/ויולונה - עמית טיפנברון, סוניה נבות, ענבר נבות
כלי הקשה - עודד גייצהאלס
קיטרונה/תיאורבו - אורי הרמלין, איתן הופר
צ'מבלו/עוגב - עילם רותם, יזהר קרשון
"אורפאו" בביצוע "בארוקדה"' ו"נביאי הקווינטה" - הישג יוצא דופן
אמיר מנדל
עיתון "הארץ" 23.11.17
מונטוורדי הוא לא שובר קופות, אבל לקונצרט של "אורפאו", בביצוע "בארוקדה" ו"נביאי הקווינטה" היתה היענות רבה. הביצוע של "האופרה הגדולה הראשונה" היה מרשים ומהנה.
הקונצרט הראשון בעונה ה–11 של אנסמבל "בארוקדה" רשם הישג יוצא דופן: ביצוע מרשים ומהנה ל"אורפאו", שנהוג לכנותה "האופרה הגדולה הראשונה", והיא המוקדמת בין שלוש האופרות של קלאודיו מונטוורדי ששרדו. זו הפקה ישראלית ראשונה של היצירה, והיא התבססה על שיתוף פעולה של "בארוקדה" עם האנסמבל הקולי "נביאי הקווינטה", עם זמרים אורחים ועם קבוצת "אופרה קאמרה" המתמחה בשיתוף פעולה עם גופים מוזיקליים שונים, לצורך הפקות של אופרה. דני ארליך מ"אופרה קאמרה" היה הבמאי, ועילם רותם, המנהל המוזיקלי של "נביאי הקווינטה", היה המנצח, כשהוא משתתף בביצוע גם כזמר וכנגן צ'מבלו.
"אורפאו" נכתבה, ובוצעה לראשונה, ב–1607 ,במנטובה, בחצרו של הדוכס וינצ'נזו גונזאגה, שהיה אז מעסיקו של מונטוורדי. היא מתבססת על אגדה יוונית על אורפאוס, מוזיקאי מופלא בן אלים, שירד לשאול כדי לחלץ משם את אהובתו שמתה. בשונה מאופרות מאוחרות יותר של מונטוורדי, שבהן הדמויות מורכבות והעלילות הרגשיות מסובכות, כאן אין בנייה מעמיקה של הדמויות, וההתרחשות נעה על ההד הרגשי שמעוררים הסיפור, ובעיקר, המוזיקה. הישג ראשון של ההפקה נרשם עוד לפני תחילתה, כשאולם רקנאטי במוזיאון תל אביב התמלא לגמרי. בדרך כלל אין התלהבות רבה למוזיקה מוקדמת בישראל, ומונטוורדי הוא לא שובר קופות, אבל לערב זה היתה היענות רבה.
את האות הראשון להצלחת הביצוע נתנה זמרת הסופרן עינת ארונשטיין באריה הפותחת את האופרה, זו של הדמות האלגורית, מוזיקה. שירה צלולה ויפה במיוחד, עם קישוטים מסוגננים ומרהיבים. בהמשך מילאה ארונשטיין בהצלחה דומה גם את תפקיד אאורידיצ'ה, אהובתו של אורפאו. נהניתי גם משאר הזמרים, ומקטעי האנסמבל, שבהם הקולות השתלבו היטב והובלטו ההרמוניות המתוקות־מרירות, האופייניות למונטוורדי. זמר הקונרה־טנור דורון שלייפר ביצע בצורה מבריקה שני תפקידים, הנימפה המבשרת על מותה של אאורידיצ'ה, וגם הדמות האלגורית תקווה, המלווה את אורפאו עד שערי השאול. הטנור דן דונקלבלום, בתפקיד הראשי, גילם אורפאו פגיע, ובשירתו, עיצב קווים ארוכים, עם מעברים רכים וקישוטים מעודנים. האריה "רוח כביר", שם מנסה אורפאו לשכנע את כארון להעבירו את הנהר אל ארץ המתים, מדהימה ביופיה ובעיני היא השיא המוזיקלי של היצירה, וכשדונקלבלום שר אותה, עם ליווי נהדר של נגני "בארוקדה", הייתי מרותק... כמו ב"רוח כביר", היו בהפקה רגעים אחדים בהם הבימוי לא היה מאוד רגיש למוזיקה והגזים קצת בהבלטת אלמנטים הומוריסטיים וגרוטסקיים, נחמדים כשלעצמם. עם זאת, הוא התמודד עם אתגר לא פשוט של במה קטנה שכמעט מחציתה שייכת לתזמורת, ובשאר המרחב נעים הזמרים.
ארליך העביר את הסיפור מן השדות ומרחבי הטבע שבעלילה המקורית לחללים אורבניים מודרניים. עם זאת, עיצוב הבמה והתלבושות היה מלאכותי ומופרז במתכוון, ויצר חלל שהוא בעליל דמיוני ולא קונקרטי. לא אהבתי את האסתטיקה שהתקבלה, אבל שמחתי שכך המוזיקה לא נרתמת לסיפור ספציפי, ונותר הרבה חופש לדמיון. על הפרשנות המוזיקלית הופקד עילם רותם. הוא ניגן בצ'מבלו ומעמדה זו גם ניצח על אנסמבל "בארוקדה", שהדגים את הצבע התזמורתי היפה ואת הנגינה הנמרצת שמאפיינים אותו, ותרם תנופה ועומק רגשי להתרחשות כולה. מאותה עמדה שמר גם על קשר עם הזמרים, ואף שר, היטב, את תפקיד כארון. הצלחתו המרשימה של רותם במשימות הרבות האלה איפשרה הנאה מהאופרה הנפלאה של מונטוורדי."
