תרנגולי הרנסנס - מרץ 2019

תמונת אווירה

תרנגולי הרנסנס

מופע של מוזיקת רנסנס בסגנון "התרנגולים"

 

 

צילום: יואל לוי

 

מנצח: איתי ברקוביץ'

במאי: דני ארליך

 

עיצוב במה ותלבושות: מאיה מידר מורן

עיצוב תאורה: דניה זמר

 

אנסמבל בארוקדה

זמרי המדריגל

סולניות: טל גנור, יעלה אביטל

שחקן: בן לב

 

הפקה: מרב ברק

ע. במאי: רונה קמחי

 

ההפקה הועלתה במוזיאון תל אביב, אודיטוריום חיפה, אודיטוריום וייל בכפר שמריהו וכנסיית יערים באבו גוש

מרץ 2019

 

צילום: יואל לוי

 

ביקורת מאת חגי חיטרון - עיתון הארץ:

"התרנגולים" חזרו לרנסנס – וכמה יפה זה היה

מופע "תרנגולי הרנסנס" של להקת זמרי המדריגל, אנסמבל בארוקדה וזמרות סולניות, עלה על כל הציפיות

"תרנגולי הרנסנס". ההיבט הוויזואלי היה עשר מתוך עשר"

 

 

פורסם ב-30.03.19

 

התודה על הרעיון — הגשת שירים ידועים למקהלה מתקופת הרנסנס כמופע מבוים — מגיעה לנגן הוויולה דה־גמבה עמית טיפנברון. שם המופע, "תרנגולי הרנסנס", מבטא קישור שעלה בדעתו בין יצירות חביבות מן המאה ה–16 לבין מופעי להקת "התרנגולים" המיתולוגית של נעמי פולני. על מימוש הרעיון, בפי להקת זמרים שמתנועעת או אף "רוקדת" — איש ואשה כמידת יכולתם ובניצול נבון של יכולתם — הופקדו הבמאי דני ארליך, מעצבת הבמה והתלבושות מאיה מידר מורן, מעצבת התאורה דניה זמר ואנשי פרויקט אופרה קאמרה. על זמרי המדריגל ניצח איתי ברקוביץ'.

התוצאה היתה מופע של התוודעות או היזכרות, מועשרת בהיבט ויזואלי, לשירי רנסנס שממש חובה להכיר. "הו נערה נחמדת", "יין עת שותה אני", "בחיוכים של נועם", "שובי אהבה מתוקה", "היו אלה אוהב ונערתו" ועוד. ההיבט הוויזואלי היה בעיניי עשר מתוך עשר. זמרי מקהלה בגילים שונים ("זמרי המדריגל" נוסדה ב–1966 בחיפה) בוימו לנוע באורח שאפשר לאפיינו ככבֵדוּת עממית מסוגננת, תוך כדי זמרה. הזמרה היתה ברמה טובה מפי כל המשתתפים והסאונד הכֵּלי של נגני אנסמבל בארוקדה היה עשיר.

ובכל זאת, הסתייגות קטנה. המופע כלל יותר מ–25 קטעים. ויתור על שניים־שלושה מהם, בחלק השני, היה מיטיב עמו. הסתייגות נוספת: הקרנת תרגום שלם היא מיותרת, מספיקים רמזי תרגום, כותרות ועוד משפט או שניים. מה למדתי, בכל זאת, מהתרגום המלא? פרט מעניין על התרגום הישן המקובל ל"מאטונה מִיה קארה" של אורלנדו די־לאסו ("הו נערה נחמדת"). זה תרגום אקווי־ריתמי, שמאפשר לשיר את המדריגל בעברית, אבל מצנזר את המקור. בבית האחרון, במקור, זה לא "אהיה אני לך אַיל, לעד, לעדי עד", כמו שזכרתי, אלא מלים מה זה גסות.

 

הפסגות האמוציונליות במופע, לפחות לאוזן הישראלית שלי, היו שני שירים מאת סשה ארגוב — כלומר "לידֶר" ישראליים רומנטיים. שירים אלה, הם הקשר ה"תרנגולי", הוצבו במושכל בתום המחרוזות הרנסנסיות והקצת בארוקיות: "פנס בודד" לאחר המחצית הראשונה ו"השמלה הסגולה" בסיום. קרנה מהן אפשרות קורצת, מעין משאלה: שדני ארליך יביים מופע שכולו שירי סשה ארגוב.

"תרנגולי הרנסנס". מנהל אמנותי: עמית טיפנברון. זמרות סולניות: יעלה אביטל וטל גנור. שחקן: בן לב. כנרת ראשונה: שלומית סיון. עם להקת "זמרי המדריגל". תרגומים לעברית: משה פוגל. אולם וייל בכפר שמריהו, 28.3

 

צילום: יואל לוי