"הארץ" 22.10.2019

תמונת אווירה

המלחין שלעג לעצמאות מערכת המשפט/חגי חיטרון

פורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 22.10.19

 

הרשות המשפטית בוונציה של המאה ה–15 מושחתת ומשפילה את השליט, כך לפחות באופרה "שני הפוסקארים" של ורדי. הפקה בכיכובו של פלסידו דומינגו מוקרנת בימים אלה בבתי קולנוע בארץ

 

 

את הסיפור של האופרה "שני הפוסקארים" (I due Foscari) אפשר לסכם ב"מן העצוב אל העצוב מאוד ואל הטראגי". בעיניי, הקדרות הטוטאלית של העלילה היא חיסרון שהמוזיקה של ג'וזפה ורדי — קל לנחש — מפצה עליו במידה ניכרת.

פיצוי נוסף הוא העובדה שהעלילה מתקדמת אמנם בכיוון אחד — מן הרע אל הרע יותר — אבל היא מעניינת. גם לעצמה וגם מפני ששורשה היסטורי: במרכזו עומד המבנה האוליגרכי המסורתי של השלטון בוונציה. האופרה "שני הפוסקארים" (ההטעמה באיטלקית על ההברה "פוס") מוקרנת בימים אלה באולמות רבים בארץ, לפעמים עם הרצאה מקדימה.

להלכה היה בוונציה שליט עליון והוא הדוכס, ה"דוג'ה"; למעשה שלטה בעיר מועצה ובה עשרה מבני המשפחות המיוחסות ובראשה הדוג'ה. בתקופות מסוימות, כגון התקופה שעליה מספרת האופרה (המאה ה–15), הדוג'ה היה נטול עוצמה. באופרה של ורדי, המבוססת על מחזה של ביירון ועל עובדות היסטוריות, המועצה "לעומתית" לדוג'ה ועוינת אותו ועם זאת נמנעת בינתיים מלהדיחו, שומרת על פסאדה של חוק וסדר. הדוג'ה נשאר על כנו אבל ממלא תפקיד טקסי בלבד. סמל, אם לא בובה.

 

יסוד חשוב מרכזי בעלילת האופרה: מועצת העשרה היא הרשות המשפטית הבלעדית, למעשה וגם להלכה (ככל שאפשר להבין מעלילת האופרה, הדוג'ה נמנה עם עשרת השופטים, אולי אף יו"ר, אבל קולו נספר כאחד מן העשרה). לכאורה זו הפרדת רשויות, הדוג'ה אינו יכול להפר החלטות של השופטים. למעשה, השליט האמיתי — מועצת העשרה — היא המחליטה והשופטת. כותב הליברית עוסק בכך בעוקצנות נבונה, שם בפיהם של חברי המועצה דיבורים רמים על כך שהצדק צריך להיעשות ולהיראות: עמים שכנים הכפופים לוונציה אמורים להתרשם מחוסר הפניות של מערכת הדין הוונציאנית, שאינה נושאת פנים למיוחסים, גם אם הנשפט המיוחס הוא בנו של הדוג'ה.

 

משקרים לעצמם

הליברטו של "שני הפוסקארים", אף שהוא משרת עלילה חד כיוונית, משכיל להשאיר פערים תורמי עניין בהבנתנו את הדמויות. מדובר בדוג'ה הזקן ובכלתו לוקרציה, אשת בנו. לוקרציה כאילו אינה יודעת שהדוג'ה, אבי בעלה וסב ילדיה, אינו יכול לעשות דבר לטובת בנו. ברגע מסוים, לאחר שהשופטים דנים את בעלה להמשך גלות, המשך הפירוד ממנה ומהילדים, היא מתפרצת על הזקן, מכנה אותו "אכזר", מאשימה אותו על שצירף ב"עין יבשה" את חתימתו על גזר הדין.

הדוג'ה עונה לה — ובהמשך מעביר מסר דומה גם לבנו — כי את החוק יש לכבד בכל הנסיבות. כדי להקל על עצמו את ההשפלה שבמצבו — שליט נטול כוח — הוא מספר לעצמו שחובה לשמור על המסגרת ולציית ל"חוק" למרות שהוא יודע שחברי מועצת העשרה נושאים את רוממות הצדק בפיהם אך החלטותיהם הם עיוות צדק.

 

סיפור האופרה מתרחש לאורך יממה אחת. תמציתו: אסיר אציל ושמו יאקופו פוסקארי, בנו של הדוכס שליט ונציה, ה"דוג'ה", מובא ממקום כלאו ומועמד לדין על מכתב שכתב בניגוד לחוק בניסיון נואש להשתחרר. גזר הדין: האסיר מוחזר לכלא (גלות באי כרתים) ואביו, הדוג'ה, אינו יכול לחרוג מן ההחלטה או לשנותה. יאקופו מגורש שוב לכרתים אבל לא שורד אלא מת מיד. אביו — הדוג'ה הזקן פרנצ'סקו פוסקארי, מודח ומת גם הוא.

 

הכנה לוורדי הגדול

מבחינה מוזיקלית, האופרה "שני הפוסקארים" תערב בעיקר לוורדיאנים מובהקים, מעריצים שכל מלודיה שוורדי הוליד, מוצלחת או לא, יורדת עליהם כגשם הנאות. במבט שבוי פחות מותר להודות, כלשון הערה של אחד המבקרים את ההפקה שמדובר בה, כי "שני הפוסקארים" היא "ורדי טוב" אבל אינה ורדי בפסגותיו. באוזניי למשל, ובהקשר זה, האריה הפותחת של הפוסקארי הצעיר, יאקופו, ארוכה עד כדי מתיחת סבלנות. עמדה אלטרנטיבית, נפוצה למדי ביחס לאופרות הפחות מופלאות של ורדי (כלומר נופלות מ"אאידה" או "סימון בוקנגרה"): האזנה להן תוך תשומת לב אוהדת לכך שקטעים מסוימים באופרות ה"סתם טובות" כמו מבשרים את האופרות הגדולות.

 

הכנה משדרגת

המלצה מתבקשת: כהכנה לחוויית ההפקה שמדובר בה כדאי לצפות ולהאזין ל"שני הפוסקארים" בבית, ביוטיוב, רצוי לעשות זאת בצמוד לקריאת המהלך המוזיקלי המפורט בספר "קסם האופרות של ורדי" מאת יהואש הירשברג. בהפקה הזמינה ביוטיוב מופיע הזמר לאו נוצ'י בדמות הדוג'ה הזקן. נוצ'י הוא בס בריטון מעולה, קולו הבסיסי אולי מתאים יותר לדמות אדם קשיש מאשר הבריטון הרך של דומינגו, שבנה את רוב הקריירה שלו בקול טנור (נהדר). בפועל, הביצוע של דומינגו גמיש ורב הבעה ואין שום בעיה בליהוקו, בלשון המעטה.

 

התפקיד החשוב השני באופרה מסור לזמרת המגלמת את לוקרציה, אשת האסיר יאקופו פוסקארי ואם שני ילדיו. הסופרן של הזמרת המלוהקת בהפקה שבה מככב נוצ'י ערב לאוזניי הרבה יותר מהסופרן של אנה פירוצי, שמזמרת עם דומינגו. האיכות הווקאלית של זמרת זו, אלכסנדרינה פנדצ'נסקה, מציבה את ההפקה האלטרנטיבית הזאת בעמדה שקולה להפקה של "לה סקאלה" עם דומינגו.

 

האופרה "שני הפוסקארים" בהפקה שצולמה בהצגה ב"לה סקאלה" במילאנו, עם דומינגו כ"דוג'ה", בבימויו של אלביס הרמאניס מוקרנת (כחלק ממיזם הקרנות האופרות "רואים משם, שומעים מכאן" בעריכת מרב ברק) בסינמטק בתל אביב וגם באולמות קולנוע במקומות רבים אחרים, לרבות ירושלים, חיפה, ראשון לציון וזכרון יעקב.

 

כל הכתבה גם באתר עיתון "הארץ" בקישור זה