לוצ'יה די למרמור - בית האופרה של וינה

תמונת אווירה

 

לוצ'יה די למרמור/דוניצטי

בית האופרה הממלכתי - וינה

 

מנצח: אבלינו פידו

במאי: לורין פלי

 

לוצ'יה: אולגה פרטיאטקו

אדגרדו: חואן דייגו פלורז

 

ביצוע מופתי של מיטב אמני הבל קנטו האיטלקי

 

צפו בטריילר:

 

 

למועדי ההקרנות ורכישת כרטיסים - הקליקו כאן

 

 

דם, רצח, נקמה, יצרים וטירוף של אהבה עד מוות

האופרה "לוצ'יה די למרמור" הולחנה על ידי המלחין האיטלקי גאטנו דוניצטי בעיצומה של תקופת הבל-קנטו האיטלקי. בל קנטו – השירה היפה - הוא המענה המוזיקלי לסגנון המלודרמה בתיאטרון שאופייני למאה ה-19. אידאל של מוות מאהבה, רגשות עזים וטירוף, שמובעים באופרה בשירה קיצונית, וירטואוזית, מלאת קישוטים קוליים (קולורטורות) וצלילים גבוהים ומאתגרים.

תמונות שיגעון באופרות הבל קנטו הן עניין שבשגרה, אך תמונת השיגעון של לוצ'יה היא המפורסמת שבהן. בשירה עדינה, שקטה, בצלילים פעמוניים המלווים בחליל וצ'לסטה מתארת לוצ'יה את החזיונות שלה, דמיונות על אהבה, שלא התממשה, לאהובה, אדגרדו. לוצ'יה שרה את האריה הזו כששמלת הכלולות שלה מוכתמת בדם. האריה העדינה הזו מושרת דקות אחדות לאחר שלוצ'יה רצחה במו ידיה את בעלה הטרי. אחיה שיקר לה, הונה אותה, והכריח אותה להתחתן עם גבר אחר, במקום עם אדגרדו אהובה. מיד לאחר טקס הכלולות לוצ'יה מאבדת את שפיותה ורוצחת את בעלה. 

תמונת השיגעון של לוצ'יה היא האריה הארוכה והמאתגרת ברפרטואר האופראי. כ-14 דקות של שירה סולנית, בליווי מינימלי ו"שקוף", אשר מותיר את הקול חשוף, מהדהד באולם כענבלים עדינים. דוניצטי המלחין מבטא את המצב הדרמתי הקיצוני של הדמות, בביטוי קולי קיצוני רווי קולורטורות וטרילים (צלילים תזזיתיים). עבור הזמרת זהו אתגר גדול לבטא חוסר שליטה וטירוף דרמתי, תוך שהיא חייבת כמובן להיות מאד מרוכזת ומדויקת בביטוי הקולי. להיות בו בזמן בשליטה מוחלטת ולהחצין חוסר שליטה קיצוני. הדבר מצריך מהזמרת שליטה מוחלטת בטכניקה, על מנת "להשתחרר" מהמחשבה על הביצוע הטכני ובאמת "להיות מטורפת".

תמונה זו נעשתה סמל לשירת אופרה וירטואוזית וללא ספק תרמה תרומה אדירה לכניסתה של "לוצ'יה די למרמור" לפנתיאון היצירה האופראית (ויש עוד הרבה סיבות טובות, למשל גם תמונת השישייה, העשויה מלאכת מחשבת מוזיקלית ודרמתית).

לתמונת השיגעון יש שתי גרסאות (ועוד תתי גרסאות, מכיוון שיש באריה חלק המתיר חופש מוזיקלי מסוים לכל זמרת להפגין את כשרונה). את האחת – אשר מבוצעת בהפקה זו של בית האופרה הממלכתי בוינה – הלחין דוניצטי במקור, והיא כוללת תפקיד קסום לכלי הצ'לסטה, פעמוניית זכוכית, אשר מעניקה לתמונה צליל צלול, טהור וקסום. הגרסה הנוספת – הכוללת קטע ארוך בליווי החליל – הולחנה מאוחר יותר, אחרי מותו של דוניצטי.  

תמונת השיגעון קיבלה עם השנים מעמד בפני עצמה. זמרת הסופרן האוסטרלית, ג'ואן סת'רלנד התפרסמה בלונדון בביצוע של לוצי'ה ונעשתה לאגדה בזכות הביצוע שלה לאריה הזו.

בסרט "האלמנט החמישי" של הבמאי לוק בסון מצוטטת האריה הוירטואוזית בשירתה של החייזרית באחת הסצינות הזכורות בסרט.

 

בית האופרה הממלכתי של וינה ציין בעונה האחרונה 150 שנה להיווסדו. זהו אחד מבתי האופרה הנחשבים בעולם ומופיעים בו טובי הזמרים והמנצחים.

הסולנים בהפקה זו הינם מהמובילים כיום בתחום הבל קנטו. חואן דייגו פלורז, הטנור הפרואני, נודע בכל העולם כ"אלוף" הבל קנטו. כשהופיע בבית האופרה "לה סקאלה" מילאנו באופרה "בת הגדוד", גם היא מאת המלחין דוניצטי, הריע הקהל ארוכות לשירת האריה המפורסמת Ah! mes amis (שכוללת לא פחות מ 9 צלילי דו גבוהים). הקהל לא הירפה ממחיאות הכפיים עד שפלורז "נאלץ" לשיר את האריה בשנית. דבר שלא התרחש בלה סקאלה במשך 74 שנים.

אולגה פרטיאטקו – זמרת הסופרן הרוסיה, ידועה בעיקר בתפקידי בל קנטו. הופיעה בתפקיד זה של לוצ'יה גם במטרופוליטן אופרה בניו יורק. היא מופיעה באופן תדיר בבתי האופרה של וינה, ברלין, פריז וניו יורק.

המנצח אבלינו פידו, יליד טורינו – איטליה, הוא מהמומחים העולמיים לסגנון הבל קנטו האיטלקי.

 

לוצ'יה די למרמור – מלודרמה טרגית

מוסיקה: גאטנו דוניצטי

ליברית (טקסט): סלוודורה קמרנו על פי הרומן הכלה מלמרמור מאת סר וולטר סקוט

ניצוח: אבלינו פידו

בימוי: לורין פלי

משתתפים:

לוצ'יה: Olga Peretyatco

אדגרדו: Juan Diego Florez

אנריקו אשטון: George Petean

ריימונדו: Jongmin Park

וסולנים נוספים

מקהלת בית האופרה של וינה

תזמורת בית האופרה של וינה