מה כל כך רלוונטי ב"לה טרוויאטה"?

תמונת אווירה

 

מה כל כך רלוונטי ב"לה טרוויאטה"?

 

"אבודה ונטושה במדבר האנושי הנקרא פריז" (לה טרוויאטה. ליברית: פרנצ'סקו מריה פיאבה)

 

 

החל מהערב (11.5.13) עולה באופרה הישראלית הפקה של האופרה "לה טרוויאטה" מאת המלחין ג'וזפה ורדי. האופרה הולחנה לפני 160 שנים  והוצגה לראשונה בונציה ב1853. עלילת האופרה מבוססת על המחזה (והרומן) "הגברת עם הקמליות" מאת אלכסנדר דומא, ויצירתו של דומא מבוססת על סיפור אמיתי.

 

לכאורה אנו שואלים את עצמנו, מה לסיפור הזה על הקורטיזנה שחיה לפני שנים בפריז ומתה משחפת ולימינו אנו? וממילא, נדמה לנו, המוזיקה של ורדי היא החשובה. אם הזמרת תגיע היטב לצלילים הגבוהים ושמלת הקרינולינה שלה תהיה מרשימה, דיינו. אך העלילה גבירותיי ורבותיי חשובה מאד. וגם אקטואלית. והרבה יותר חשובה משמלת קרינולינה. להפך, שמלות הקרינולינה רק מרחיקות אותנו מהסיפור, יוצרות מרחק מלאכותי ביננו לבין הדמות על הבמה. דמות שלמעשה, לא יורדת מהכותרות.

 

זהו סיפורה של נערה צעירה, שאפתנית, שהחליטה לשרוד ולהצליח כנגד כל הסיכויים. סיפורה של ויולטה, גיבורת האופרה, מתחיל בעולמה האמיתי של מארי דופלסי, שגדלה בחבל נורמנדי בצרפת, נזרקה מביתה על ידי אביה בגיל 14 ונמכרה לצוענים.  היא הגיעה לעיר הגדולה, פריז, כשהיא בת 17 בלבד. שם היא הבינה כי יהיה לה עתיד מזהיר, קריירה וכסף, אם רק תנתק את מעשיה מרגשותיה.

 

אז היא עשתה זאת. עצמה עיניים וצללה פנימה אל עולמם הגברי של צמרת אנשי העסקים בפריז. נכון, המאה ה-19 שונה מאד מהמאה ה-21. אז, במאה ה-19 הכל היה ברור ומקובל: האישה הצעירה, הנערה הנתמכת, היא היא הקורטיזנה, היתה יפה, מנומסת, דיסקרטית וידעה מה צריך לעשות כדי לקבל בתמורה הרבה כסף ומעמד של סלב. יהיו שיגידו: היום זה אחרת! האמנם?

 

בימינו, סוערת התקשורת חדשות לבקרים מפרשה כזו או אחרת של הטרדות, ניצול יחסי מרות, אונס בתמורה לקידום מקצועי וכו' וכו'. במה באמת שונה ויולטה, גיבורת "לה טרוויאטה" מאותן הנשים, קורבנותיו של בוס, בעל עמדה, או סלב כזה או אחר?כמו ויולטה, גם הן נאלצות להתעלם מהרגש, להדחיק את הכעס, ההשפלה, המבוכה והפחד. לפעול מתוך איזו תחושה מקוממת ש"ככה זה", עולם כמנהגו נוהג ואנחנו נתעלם, נבלע, נדחיק ונשלים, כי הרי המטרה מקדשת את האמצעים.

 

באופרה, כאשר אלפרדו מציע לויולטה להחליף את עולמה, המנותק מן הרגש, באהבה אמיתית, היא מתלבטת. אמנם היא יודעת שלנערה כמוה אין אפילו מה לחלום על אהבה, זה יהיה טירוף כדבריה, אבל היא מחליטה לתת לעצמה הזדמנות. באופרה יהיה זה האבא של אלפרדו שיפריד ביניהם, כי באופרה של המאה ה-19 היה עוד מוקדם לדבר על מה שמתרחש בנפשה של אישה צעירה שעברה הטרדות מיניות ומעשי אונס אין ספור.  באופרה חייבת להיות דמות שמפרידה בין הסופרן לטנור. לו היתה נכתבת האופרה היום, הסיבה לאי יכולתה של ויולטה לממש את האהבה האמיתית, היתה בוודאי חוסר היכולת שלה להתגבר על הנזק הנפשי העצום שנגרם לה מהטראומה האיומה שעברה.

 

אני מאד מקווה שההפקה שעולה בימינו באופרה הישראלית תתעלה מעבר לקרינולינה מפוארת כזו או אחרת ותעניק לקהל הצופים והמאזינים חוויה עמוקה ומעוררת מחשבה על נערה אחת אומללה, שנוצלה שוב ושוב על ידי גברים בעלי כסף, כוח ומעמד. כאשר ניסתה לשקם את חייה, לאסוף את השברים ולבחור אחרת, העבר שלה לא הירפה ממנה, לא נתן מנוח, עד ששילמה על כך בחייה. 

 

ואם ההפקה באופרה הישראלית לא תעשה זאת, הנה טעימה מהפקה, שעושה זאת היטב:

 

 

 

 

אנה נטרבקו ורולנדו וילזון בהפקת פסטיבל זלצבורג 2005. במאי: ווילי דקר. מנצח: קרלו ריצי.

ויולטה נאלצת להיפרד מאלפרדו לדרישת אביו. הוא לא מבין למה היא נפרדת ממנו בכזו דרמתיות.