ג'יאן קרלו מנוטי - אופרה אחרת

תמונת אווירה

ג'יאן קרלו מנוטי

מאת מרב ברק

אחת משלוש הדמויות המרכזיות באופרה "המדיום" של הכותב והמלחין ג'יאן קרלו מנוטי, היא של אילם. אילם באופרה? דמות באופרה שאינה שרה או לפחות משמיעה מלים אחדות מעוררת אכן תמיהות ותהיות, משום שעל פניו היא שומטת את הבסיס, שעליו נשען מדיום האופרה כמדיום של הקול השר. ובכל זאת, טובי נמצא על הבימה ובמרכז העלילה אבל ללא קול, כך שהופעתו תובעת הסבר: מדוע יצר מנוטי אופרה, שבה נשללת מאחת מדמויותיה המרכזיות יכולת הביטוי המדיומלית שלה?

ואכן, דמותו של טובי מגלמת, מבטאת ומתמצתת את עולם האופרה החדש של מנוטי: לא עוד אופרה כמוזיקה ושירה בלבד, אלא אופרה כאמנות ויזואלית-מוזיקלית, אשר למרכיב התיאטרלי שבה חלק מרכזי לא פחות מזה המוזיקלי. מנוטי קרא תיגר על אותה אופרה, שניתן ללא קושי רב ליהנות ממנה גם בלי לצפות בה.

מכלול יצירתו של מנוטי מהווה פריצת דרך בעולם האופרה בהיותו מה שמכונה "יצרן אופרה שלם", אשר חיבר והרכיב והלחין בעצמו את כל מרכיבי האופרות שלו: ליברית, מוזיקה, בימוי, סגנון עיצוב הבימה ואף שיחק לעיתים בתפקידי משנה, שאינם כרוכים בשירה, על מנת שיוכל להמשיך ולפקח על הבימה ערב-ערב כדי שהכל יתפקד כפי שתכנן.

אבל הוא לא הסתפק בהעלאה תיאטרלית של אופרה, אלא הביא את האופרה למדיה האלקטרוניות של המאה ה-20: Amahl and the Night Visitors, שחיבר והפיק היתה האופרה הראשונה, שנכתבה במיוחד בעבור ביצוע בטלוויזיה ואילו The Old Maid and the Thief היתה האופרה הראשונה שחוברה במיוחד לרדיו. ב-1963 הוא אף כתב את האופרה The Labyrinth, אשר ניתן לבצעה רק בטלוויזיה משום שהיא כוללת אלמנטים טכנולוגיים, שאינם יכולים להיות מורקים לביצוע בימתי. ואולם הרקת "המדיום" מביצוע בימתי לסרט קולנוע היא אחד משיאי יצירתו כבימאי הסרט וכמפיק שלו. מנוטי היה חסר כל ניסיון קולנועי כאשר הפיק את הסרט. הצלמים, אשר נאלצו להיכנע לגחמותיו העידו כי ביצעו בעבורו את הלא-ייאמן ואת הבלתי ניתן לביצוע…

 כך, כיוצר הבלעדי של האופרות שלו יכול היה מנוטי לשלוט בכל מרכיבי היצירה הטקסטואליים, המוזיקליים והוויזואליים ועל כן, "כוונת המשורר" אינה יוצאת כמתפרשת על-ידי בימאי או מלחין אחרים ואינה מתוּוכת באמצעות אמן אחר. מנוטי הפיק אופרות כפי שהוא דמיין אותן ולכן, הוא יכול היה לעצב את דמותו של טובי האילם באמצעות בחירת שחקן המתאים בעיניו מבחינה ויזואלית ולתכנן בעבורו אפשרויות ביטוי לא מילוליות, שאותן פיתח באמצעות הבימוי וההנחיות המשחקיות.

מנוטי היה לא רק מלחין מקורי ומעניין, אלא פנומן בתחום התיאטרון, אשר הצליח לעורר מחלוקת אסתטית בשאלת הגדרתן המדויקת של יצירותיו: האם אופרה או תיאטרון מוזיקלי? אפשר כי הקושי להתייחס ליצירות מנוטי כאופרה נובע מאיכותן הדרמתית הלא מקובלת בז'אנר האופראי ועל כן העדיפו להגדירן כתיאטרון מוזיקלי. ההנחה הסמויה בהגדרה זו היא שמרכיב תיאטרוני איכותי, המקנה חשיבות גם למרכיבים ויזואליים, אינו עולה בקנה אחד עם מופע, המגדיר עצמו כאופרה, השמה דגש מיוחד על איכות מוזיקלית. עד כדי כך הצליח מנוטי "לבלבל" את המבקרים והחוקרים עד כי היו כאלה שהעדיפו להגדיר את יצירותיו כז'אנר חדש וכינוהו "Menotti's Form"
.

הדמות האילמת באופרה אינה תובעת רק התייחסות ויזואלית אל המדיום, שהרי קשה להעלות על הדעת שהאופרה "המדיום" יכולה להסב הנאה מלאה אם היא נשמעת בהקלטה מעל דיסק, אלא אף התייחסות רפלקסיבית. דמות אילמת במרכז היצירה האופראית מציבה גבולות חדשים למדיום ומערערת על ואת הקונבנציות של האופרה הקנונית. הרפלקסיביות נובעת מן הפרדוקס הבסיסי שבין דמות אילמת לדמויות שרות ומן הצורך לגשר בין שתי ה"שפות": האילמת והקולית. דמות אילמת באופרה היא מעשה קיצוני, ביקורתי וחתרני, המבטא רצון לנסח לאופרה שפה חדשה ושונה בתוך מדיום האופרה ולא מחוצה לו, שהרי אין בכלל התייחסות רפלקסיבית מחוץ למדיום.

עיסוקה של "המדיום" במדיום האופראי נובע גם משם האופרה, שהיא בבחינת מדיום המתייחס לעצמו וכך שואלת "המדיום" את המדיום: "האם אני עדיין אופרה? ואם אני אופרה מהי אופרה ומה מחוצה לה?" 

אין ספק כי אחת הסצינות המרשימות באופרה ובסרט שבוים על-ידי מנוטי היא תמונת ה"ואלס של מוניקה", המרכזת בתוכה את כל הפרדוקסים והתהיות שמעוררת אופרה, הכוללת זמר אילם: לכאורה את האריה שרה מוניקה (אחותו החורגת של טובי האילם), אולם למעשה זהו דואט משום שמוניקה שרה הן את תפקידה שלה והן את תפקידו של טובי ב"מלים שלו". האריה מסתיימת במילים, המרגשות מאוד את טובי: "טובי, רצוני שתדע כי קולך הוא הקול היפה ביותר בעולם". מבחינתה, יש לו, לאילם, הקול היפה בעולם משום שהוא חסר קול. אין קול יפה יותר מקול שאינו נשמע. במובן זה דומה הקול הבלתי נשמע של טובי לזעקה האילמת, שאין מחרידה ממנה (היזכרו בתמונת "הזעקה" של מונק!). יחד עם זאת, ניתן לפרש את דבריה כאילו טוענת מוניקה שקולה שלה הוא היפה בעולם באשר היא זו ששרה את טובי. היא אוהבת את המלים שטובי כביכול אומר לה כפי שהיא שרה אותן. מסובך? מורכב? מאתגר? זהו מנוטי.

גי'אן קרלו מנוטי הלך לעולמו ב1.2.07 כשהוא בן למעלה מ-95.  הוא נולד באיטליה בשנת 1911 ואת ראשית השכלתו המוזיקלית רכש בקונסרבטוריון ע"ש ג'וזפה ורדי במילאנו. בהיותו בן 16 היגר לארה"ב ולמד ב Curtis Institute of Music בפילדלפיה. חשיבותו של מנוטי לאמנות האופרה היא בשילוב בין מסורת האופרה האיטלקית ממנה צמח, עם השפעות התיאטרון האמריקאי שבתוכו יצר, תוך ניצול חידושי המדיה של המאה ה-20. מנוטי ייסד את פסטיבל ספולטו לאמנויות במה, המשקף עד היום את זיקתו ל"שני העולמות": האיטלקי והאמריקאי.